ההגדרה נעשית על ידי הביטוח הלאומי, במטרה לקבוע זכאות לקבלת גמלת סיעוד. הקריטריונים הנבדקים הם פעולות יומיומיות שעל המטופל לבצע, אך מתקשה ללא עזרה. במידה וימצא כי קיימים קשיים או מוגבלויות בביצוע 3 מתוך 5 הפעולות הבאות, יוגדר האדם כסיעודי:

• אכילה
• רחצה
• שליטה בסוגרים
• ניידות בתוך הבית
• ישיבה וקימה מכסא

הסיוע ניתן ללא כל תשלום או תנאים, גם אם נלווה את המשפחה במשך שנה שלמה! אנו לא מקבלים את שכרינו מהמשפחות, אלא מהמוסדות אליהם בוחרים להגיע.

מטרתינו היא למצוא את הפתרון הטוב ביותר עבורכם.

כדי לקבל טיפול מסור מאנשי מקצוע, ובכך לאפשר למשפחה לבלות זמן איכות עם המטופל – במקום לדאוג לו מסביב לשעון.

יש סטיגמה שקיימת כבר מספר עשורים, והיא שבית האבות הוא "התחנה האחרונה". מחקרים מראים את ההיפך: בבתי האבות, היכרות עם אנשים חדשים ופעילויות יומיות דווקא מאריכות חיים!

בנוסף, היום קיים פיקוח קפדני על ביטוח הבריאות, שמקיף את התנהלות בתי האבות.

הסטיגמה שנשארה ממש לא רלוונטית ל-2019, אך בשביל להסיר את החששות – יש היום מצלמות בכל החדרים וניתן לקבל אליהן גישה בקלות.

כל מקרה לגופו.
בית האבות המתאים ביותר, הוא זה שמותאם למצבו הייחודי של המטופל.

בין היתר, השיקולים כוללים:

• שפת המטופל
• מיקום מגורי המטופל והמשפחה
• רמה תפקודית וסטטוס רפואי (תשוש / סיעודי / תשוש נפש וכו')
• אפשרויות תשלום
• שירותים נדרשים
• חדרים, מתקנים ופעילויות
• צוות המקום